כאב בצד החיצוני של הקרסול שלא עובר: מה שכדאי לדעת על סינדרום סינוס טרסי
דמיינו שהסתובב לכם הקרסול לפני כמה שבועות — כאב, נפיחות, מנוחה. אחרי ימים ספורים חזרתם לאימונים. אבל הכאב בצד החיצוני של הקרסול עדיין שם. הוא לא עז במיוחד, אבל הוא לא הולך. אתם מרגישים חוסר יציבות קל בזמן ריצה על משטחים לא ישרים, ולפעמים תחושה של "מתן" ברגל. MRI יצא "תקין", ורופא אמר לכם "נקע שלא נרפא עד הסוף". אבל הבעיה ממשיכה.
תרחיש כזה מוכר לרופאי ספורט ואורתופדים, ולעתים קרובות מסתתרת מאחוריו אבחנה שמפוספסת — סינדרום סינוס טרסי (Sinus Tarsi Syndrome — STS). במאמר זה נסביר מה זה, למה הוא מתפתח, כיצד מאבחנים נכון ומה מחקרי 2023–2025 מלמדים על הטיפול.
📌 נקודות מפתח — בשביל מי שרוצה לדעת מהר
- מה זה: דלקת וכאב ב"מנהרה" הקטנה בין עצם הכף (Talus) לעצם העקב (Calcaneus), המכילה רצועות ועצבים חיוניים לייצוב
- גורמי הסיכון העיקריים: נקע קרסול בהיפוך (70–80% מהמקרים), כף רגל שטוחה-פרונטית (כ-20–30% מהמקרים)
- האבחנה הכי טובה: MRI — שיטת ההדמיה המועדפת לראות שינויים ברקמות הרכות בסינוס
- טיפול שמרני עובד: ב-57–83% מהמקרים, טיפול שמרני מביא לריפוי משמעותי
- ניתוח (ארתרוסקופיה): נדרש רק אחרי לפחות 6–12 חודשי טיפול שמרני כושל; 6 מתוך 10 חוזרים לספורט מלא
מה זה בכלל סינוס טרסי?
בין עצם הקרסול (טאלוס) לבין עצם העקב (קלקנאוס) קיים מעבר קטן בצורת משפך — זהו הסינוס טרסי. הוא מכיל שומן, כלי דם, עצבים ורצועות שתפקידן לייצב את מפרק ה-Subtalar (מפרק התת-קרסולי, שאחראי על תנועות פרונציה וסופינציה של הרגל). האזור עשיר בקצות עצבים, מכנו-קולטנים ו-proprioceptors — חיישני מיקום ויציבות שחיוניים לכל ספורטאי.
כאשר האזור הזה נפגע — בין אם מנקע חד ובין אם מעומס חוזרני — מתפתח כאב, דלקת ותחושת אי-יציבות. זהו סינדרום סינוס טרסי.
מי נמצא בסיכון?
1. ספורטאים שעברו נקע היפוך (Inversion Sprain)
זה הגורם הנפוץ ביותר לסינדרום. 70–80% ממקרי STS מתרחשים בעקבות נקע בהיפוך — כלומר, הקרסול התהפך פנימה ורצועות הצד החיצוני נפגעו. הנקע עצמו יכול להתרפא, אבל הסינוס טרסי נשאר דלקתי ופגוע. זה מסביר למה סימפטומים נמשכים גם כשה-MRI "נראה טוב".
2. ספורטאים עם כף רגל שטוחה או פרונציה מוגברת
כאשר לאדם יש כף רגל שטוחה (Pes Planus) או פרונציה יתרה בהליכה ובריצה, נוצר לחץ כרוני בתוך הסינוס טרסי — גם ללא טראומה ספורטיבית ספציפית. זהו הגורם בכ-20–30% מהמקרים.
3. ספורטאי סיבולת ורצים
ריצות ארוכות, טרייל, כדורגל, כדורסל וטניס — כל ספורט עם שינויי כיוון מהירים או ריצה על משטחים לא ישרים עלול לגרום ל-STS. הסיכון גבוה במיוחד כשחוזרים לאימונים מהר מדי אחרי נקע.
אילו סימנים צריכים להעלות חשד?
הסימפטומים של סינדרום סינוס טרסי ייחודיים בכמה היבטים:
- כאב בצד הקדמי-חיצוני של הקרסול — לפני ה-Lateral Malleolus (הפטמה הגרמית החיצונית)
- כאב שמחמיר בעמידה, הליכה, ריצה ועלייה במדרגות
- תחושת אי-יציבות — במיוחד על משטחים לא שווים כמו עשב או חצץ
- כאב לחץ ישיר על אזור הסינוס (בבדיקה קלינית)
- כאב בסיום הטווח של פלנטר-פלקציה + סופינציה — תנועה אופיינית הגורמת לדחיסה בסינוס
- היעדר שיפור למרות שהזמן עובר וה"נקע" אמור להחלים
חשוב לדעת: STS הוא לעתים קרובות אבחנה שמפוספסת, מאחר שהכאב עלול להיחשב "נקע שנשאר". ספורטאים שדיווחו על נקעים חוזרים עם כאב עמוק ואי-יציבות כרונית צריכים לבקש הערכה ממוקדת לאזור זה.
כיצד מאבחנים?
בדיקה קלינית
הרופא יחפש רגישות בלחץ ישיר על אזור הסינוס טרסי, יבדוק את טווח התנועה של מפרק ה-Subtalar ויחפש חולשה בשרירי ה-Peroneal (שרירים צדדיים שאחראים ליציבות הקרסול). כאב בסיום הטווח של פלנטר-פלקציה בשילוב סופינציה הוא ממצא אופייני.
MRI — כלי ההדמיה הטוב ביותר
MRI היא שיטת ההדמיה המועדפת לראות שינויים ברקמות הרכות בתוך הסינוס — דלקת, קריעת רצועות, עיבוי ריריות (synovial thickening) ושינויים בשומן הסינוס. יחד עם זאת, רגישות ה-MRI לקרע ברצועה הבין-עצמית (Interosseous Ligament) עשויה להיות נמוכה יחסית, ולכן תמונה קלינית שלמה חיונית.
צילום רנטגן רגיל בדרך כלל תקין. CT שולל שבר, אך אינו מספק לאבחנה של STS.
הזרקת חומר הרדמה מקומי — אבחנה וטיפול בו זמנית
אם הזרקת חומר הרדמה (אנסטטיקה) ישירות לתוך הסינוס טרסי מביאה להקלה מיידית בכאב — זה מאשש שהסינוס הוא מקור הכאב. ניתן לשלב את ההזרקה עם קורטיקוסטרואיד לטיפול בדלקת, רצוי תחת הדרכת אולטרסאונד.
דרכי טיפול — מה עובד ומה המחקר אומר
שלב ראשון: טיפול שמרני
על פי מחקרים, 57–83% מהמטופלים מגיבים לטיפול שמרני עם שיפור משמעותי. הטיפול כולל:
- מנוחה והפחתת עומס — הגבלת פעילות כואבת לתקופה קצרה
- נעלה תומכת ו-Orthotics (תמיכה לכף רגל) — חיוניים בעיקר לספורטאים עם פרונציה מוגברת, להורדת הלחץ על הסינוס
- פיזיותרפיה ממוקדת:
- אימון Proprioception (תחושת מיקום ויציבות)
- חיזוק שרירי ה-Peroneal והשרירים הפלנטריים
- גיוס מפרק Subtalar בכל הטווחים — כולל פרונציה וסופינציה — ללא כאב
- שיווי משקל ואימון על משטחים לא יציבים
- תיפוף (Taping) וסד קרסול לתמיכה נוספת בחזרה לאימונים
- תרופות אנטי-דלקתיות (NSAID) בשלב החריף
מחקר שפורסם ב-2025 הראה שסינדרום סינוס טרסי אצל ספורטאים ניתן לניהול מוצלח ללא ניתוח באמצעות שיקום ממוקד proprioception. בסוף תוכנית השיקום, מטופלים דיווחו על ירידה משמעותית בכאב וחזרה מלאה לפעילות ספורטיבית בתוך 3–6 חודשים.
הזרקות קורטיקוסטרואיד
כאשר הכאב לא שוכך בטיפול שמרני בסיסי, הזרקת קורטיזון לסינוס טרסי — רצוי תחת הדרכת אולטרסאונד — יכולה להביא להקלה משמעותית ולאפשר המשך שיקום. ניתן לחזור על ההזרקה עד מספר פעמים.
ניתוח — ארתרוסקופיה של מפרק ה-Subtalar
כאשר טיפול שמרני של לפחות 6–12 חודשים לא הביא לשיפור, ניתוח ארתרוסקופי (מחט-עין) של הסינוס טרסי מאפשר ניקוי הרקמות הדלקתיות. מחקר שפורסם בכתב העת ה-PubMed הראה כי 6 מתוך 10 ספורטאים שעברו ארתרוסקופיה של ה-Subtalar חזרו לסוג הספורט שעסקו בו לפני הפציעה. עם מעקב של 5 שנים, התוצאות היו יציבות.
הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית או כללית, הוא מינימלי-פולשני ומאפשר חזרה מוקדמת יחסית לפעילות.
חזרה לספורט — מה לצפות?
ציר הזמן תלוי בחומרת הפציעה ובסוג הטיפול:
| מסלול טיפול | זמן משוער לחזרה לספורט |
|---|---|
| טיפול שמרני (פיזיותרפיה + orthotics) | 6–12 שבועות לפעילות קלה; 3–6 חודשים לחזרה מלאה |
| הזרקת קורטיזון + שיקום | 4–8 שבועות לאחר ההזרקה |
| ניתוח ארתרוסקופי | 3–6 חודשים עד לחזרה מלאה לספורט תחרותי |
חשוב להדגיש: חזרה מוקדמת מדי לפעילות עלולה להחמיר את המצב ולהוביל לאי-יציבות כרונית. רצוי לחזור לספורט בשלבים, עם סד קרסול לתמיכה נוספת בשלב הראשוני.
מה לא לעשות
- ❌ אל תמשיכו לאמן "על הכאב" — STS שלא מטופל עלול להתפתח לכאב כרוני ולנכות
- ❌ אל תמתחו את הקרסול לדורסיפלקציה עמוקה בשלב הדלקת — תנועה זו דוחסת את הסינוס ומחמירה את הכאב
- ❌ אל תסתפקו ב-"נקע שנשאר" אם הכאב נמשך מעל 4–6 שבועות — בקשו הערכה מאורתופד
- ❌ אל תדחו שיקום פרופריוספציה — זהו המרכיב הקריטי ביותר למניעת חזרה
שאלות ותשובות נפוצות
האם כל נקע קרסול עלול להתפתח ל-STS?
לא כל נקע, אבל נקעים עם קרע ברצועות הצדדיות ופציעה לרצועות הסינוס טרסי עצמו נושאים סיכון גבוה יותר — במיוחד כשחוזרים לפעילות מהר מדי ומבלי שיקום מלא. ספורטאים שעברו נקעים מרובים נמצאים בסיכון מוגבר.
ה-MRI שלי תקין, אבל עדיין כואב — האם ייתכן STS?
בהחלט. האבחנה של סינדרום סינוס טרסי היא לעתים קרובות קלינית — כלומר, מבוססת על הסימפטומים ועל הבדיקה הפיזיקלית. MRI עשוי להיות תקין, בחלק מהמקרים, למרות נוכחות הסינדרום. הזרקת חומר הרדמה לסינוס — שמביאה להקלה מיידית — יכולה לשמש גם כאמצעי אבחוני.
האם אני צריך ניתוח?
ברוב המקרים — לא. עד 83% מהמטופלים מגיבים לטיפול שמרני. ניתוח שמור למקרים שבהם טיפול שמרני של לפחות 6–12 חודשים לא הביא לשיפור, ויש ממצאים מבניים (גופים חופשיים, דלקת ריריות) שמצדיקים ניקוי ארתרוסקופי.
האם כף רגל שטוחה מגדילה את הסיכון?
כן. כף רגל שטוחה או פרונציה מוגברת יוצרת לחץ כרוני בסינוס טרסי, גם ללא טראומה ספציפית. שימוש ב-orthotics מותאמות אישית וחיזוק שרירי הכף יכולים להפחית את הסיכון משמעותית.
קיראו גם: נקע קרסול שחוזר על עצמו: סיבות, טיפול ומניעה | כאב בעקב בבוקר? פלנטר פאשיאיטיס — סימנים, טיפול וחזרה לספורט